קווים אדומים, עמדות נוקבות ומאבקים פנימיים

ביסמוט פותח כהונה עם קו קשוח מול "אחים לנשק" • דיון ברמטכ"ל מול הקבינט – לא לסתום פיות • עמידרור: מצבנו פי 10 טוב יותר • אדלשטיין במסלול איבוד זהות • הקרב על קק"ל • ודיסטל מאתגרת את השמאל

 ביסמוט נכנס לתפקיד – ומבהיר: לא ידבר עם מי שקורא לסרבנות

היו״ר החדש של ועדת החוץ והביטחון, ח״כ בועז ביסמוט, פתח את כהונתו במכתב רשמי ל"אחים לנשק", בתגובה לבקשתם לפגישה. ביסמוט שיבח את תרומתם של חיילים ומתנדבים, אך הציב קו אדום ברור: כל עוד הארגון מהדהד קריאות לסרבנות ומעביר מסרים לעולם הפוגעים בשמה הטוב של ישראל – לא יתקיים דיאלוג.

"מדינת ישראל אינה יכולה להסכים למצב שבו לחץ קבוצתי יפגע בכשירות הצבא או ישבש את סדריו," כתב, והבהיר כי קריאות לסרבנות חותרות תחת החוסן הלאומי.

המסר חד: בוועדת החוץ והביטחון בראשותו – יש מקום לדיון עם כולם, אבל לא עם מי שמערער על קיומו של צה"ל כלוחם מאוחד.

לא לסתום פיות – גם לא לרמטכ"ל

השבוע התעורר ויכוח תקשורתי סביב עמדתו של הרמטכ"ל הרצי הלוי – שנטען כי חורגת מעמדת רוב הקבינט.

אז התחילו הזעקות: "איך הוא מעז?", "הוא מתערב בהחלטות מדיניות!"

אבל רגע – איפה היינו כולנו בשביעי באוקטובר? בתוך קונספציה שנבנתה בגלל השתקה של דעה אחרת.

אנחנו, שטענו שהסללה מחשבתית בצה"ל ובשב"כ הובילה לאסון – לא יכולים עכשיו להיות אלה שסותמים פיות.

העובדה שכיום שומעים גם את דעתו של האלוף זמיר, גם את הלוי, גם את דרעי, סמוטריץ ובן גביר – זו לא בעיה. זו מערכת חיסונית.

מרבה דעה – מונע נפילה.

ולכן, גם אם לא מסכימים – אסור לשוב לאטימות. כי שקט מוחלט, כבר שמענו – ב-6 באוקטובר.

 האלוף עמידרור: "מצבנו טוב פי 10 – זו המלחמה המוצלחת בתולדות ישראל"

בפודקאסט של הארץ, אמר מי שהיה ראש המטה לביטחון לאומי, האלוף (מיל') יעקב עמידרור:

"זו המלחמה המוצלחת בתולדות ישראל. מצבנו פי 10 טוב יותר."

עמידרור מזכיר שלפני ה־7 באוקטובר, ישראל לא הבינה מול מה היא עומדת: ציר חמאס–חיזבאללה–איראן, עם יכולות קרקעיות וטיליות עצומות, ואיום של חדירה משולבת מהדרום ומהצפון.

אבל מאז – המאזן השתנה.

חמאס וחיזבאללה נאבקים על חייהם, איראן חטפה מכה כואבת, הציר היבשתי דרך סוריה קרס – וישראל? עדיין עומדת.

בלי הגזמות, בלי תעמולה – פשוט עובדות.

 יולי, תזכור את היום הזה – כי בעוד שבוע אף אחד לא יזכור

ח״כ יולי אדלשטיין, שבאחרונה איבד את ראשות ועדת חוץ וביטחון, עלה לנאום ביום הדחתו – ובערבוב של פאתוס ועריכה עצמית מופרזת פנה למחאת קפלן ואמר: "תזכרו את היום הזה."

אז הנה תזכורת, יולי: בעוד שבוע – אף אחד לא יזכור.

אתה לא סמל, לא מורד – אלא במסלול ברור של איבוד זהות.

וכמו בוגי יעלון – גם אתה, מרגע שנתניהו לא מינה אותך לשר בכיר, נכנסת למסלול מרמור מתמשך.

קיבלת תפקיד בכיר – וניסית "להראות לנתניהו".

אבל כמו שנאמר: לכל שבת יש מוצאי שבת. ובקצב הזה, עוד נראה אותך מפרשן עם רובי ריבלין בערוץ 13 הדועך.

 קק"ל על הגריל – ביטן בין הפטיש לחגואל

הקרב על תפקיד יו"ר קק"ל מתלהט – ולא כפי שתכנן הליכוד. בשל שינויי הכוחות בהסתדרות הציונית והעובדה שהליכוד לא יגיע לקונגרס במבנה מאוחד, מסתמן שהמועמד שייבחר יהיה דווקא איש של ליברמן.

וכך, המועמדת של חיים כץ – אתי עטיה – והמועמד של מיקי זוהר, ככל הנראה לא יזכו בתפקיד.

דוד ביטן, שמנסה להביא להסכמה רחבה, מוצא את עצמו בין החזית של חיים כץ ומיקי זוהר – לבין יעקב חגואל, שמחזיק בידו את הקלפים הארגוניים האמיתיים.

ובינתיים? קק"ל, הקרן הלאומית לישראל, הפכה לקרקע לאומית לקרב פנימי – כשכל צד בטוח שהוא נלחם בשם התנועה, אבל שוכח לרגע את המטרה.

 דיסטל לשמאל: תחתמו על ההסכם שאתם מקדמים

ח"כ גלית דיסטל הציבה מראה כואבת בפני השמאל: "רוצים עסקה? תחתמו עליה בגילוי לב."

ואז היא ניסחה את הסעיפים במילים שאי אפשר להתווכח איתן:

1. מוכנים להשאיר חטופים בעזה לשנים – עד לשיקום מלא של הרצועה.

2. מוכנים שחמאס יתחמש שוב – מטר מהקיבוצים.

3.מוכנים להקים מדינה פלסטינית כפרס על טבח 7 באוקטובר.

"אם אתם לא מוכנים לחתום על זה – אל תגידו לנו שאנחנו מבצעים פשעים נגד האנושות."

פשוט. חד. ובלי טיפת צביעות.