נרי אבנרי – הביביסט הראשון והנביא מחוץ למחנה

הביביסט הראשון : יזם הפך ללוחם תודעה: האיש שהעז לחשוף את שקרי התקשורת והגן על נתניהו עוד לפני שהיה טרנדי

יש אנשים שלא תראו באולפנים הממוזגים של ערוצי החדשות, לא תקראו עליהם בעיתוני סוף השבוע ולא תיתקלו בשמותיהם בין הפושים המהבהבים. אנשים שמהווים משקל סגולי בחברה — לא בזכות יחסי ציבור, אלא בזכות אמת. אמת לא פופולרית, לא מתחנפת, כזו שמביכה את מי שבנו קריירה על נרטיב. נרי אבנרי היה בדיוק מהאנשים האלה — נביא מחוץ למחנה. ולא במקרה.

הציבור הרחב אולי הכיר את נרי אבנרי כבעלים של רשת המסעדות "נרגילה", אימפריה קולינרית תימנית שהפכה באמצע שנות השמונים והתשעים למוקד עלייה לרגל. אם יש בישראל מי שיכול לקחת קרדיט על הפיכתה של ה'זיווה' ממאפה נשכח למותג, הרי זה נרי. הוא הפך את המטבח התימני לנחלת הכלל עוד לפני שהשף אייל שני גילה שיש דבר כזה שנקרא “רחוב”. אבל בעוד רוב הכתבות ביממה שלאחר מותו חזרו שוב ושוב על קורות חייו כ"יזם מצליח שחלה ונעלם", הן — איך לא — התעלמו מהחלק המעניין באמת: מהפכת האמת שהוא הוביל נגד עריצות השקר התקשורתי.

בשנות ה־90, כשמצבו הבריאותי אילץ אותו להתרחק מהשטח, נרי לא פרש. להפך. הוא עבר לעמדה האפקטיבית יותר — מאחורי מצלמה, מול מחשב, חמוש בדעה מוצקה ואפס נכונות להתחנף. זה קרה עוד לפני שפייסבוק הפכה למגרש המשחקים של הפוליטיקה, הרבה לפני שצינור היוטיוב נהיה עוקף אולפן. נרי, בבדידותו הלוחמנית, התחיל להקליט. לספר. להראות. והיה לו מה להראות.

בזמן שערוצי הטלוויזיה המובילים פמפמו לציבור את חלום אוסלו, סיפור האהבה עם ערפאת, ודחפו את כולנו לזרועות הפיגועים באוטובוסים — נרי סיפק את הגירסה שלא תשודר לעולם בפריים טיים. בערוץ היוטיוב שהקים, "ארכיונרי", הוא העלה מאות סרטונים שתיעדו איך התקשורת הישראלית, בשיתוף פעולה הדוק עם הפוליטיקאים מהשמאל, תפרה לנו חליפה מכופתרת של שקרים.

נרי לא היה איש של סאב-טקסט. הוא אמר את זה בפנים. השמאל משקר, התקשורת מחפה, והציבור משלם. הוא הראה איך הפייק ניוז לא התחיל בטוויטר, אלא בערוץ 2 של 1996. איך נתניהו הפך לשעיר לעזאזל לא בגלל מעשיו, אלא בגלל שהעז לעמוד בדרך. וכשהיום אתם צוחקים על יאיר לפיד כשהוא סותר את עצמו פעמיים באותו משפט – תזכרו, נרי עשה את זה לפני שזה היה טרנדי. כשהוא עשה את זה, עוד לא היה "לפיד הלילי" בערוץ 14, ולא היה מי שיחלק לייקים.

לאורך השנים, נרי הפך להיות הביביסט הראשון. לא בתור סיסמה, אלא בעקביות אינטלקטואלית. הוא פירק אחד־אחד את המיתוסים ששירתו את מפעל הדה־לגיטימציה נגד בנימין נתניהו. הוא הראה כיצד נתניהו התנגד לגירוש מגוש קטיף, כיצד מעולם לא הטיף לאלימות, וכיצד הדמון שהשמאל בנה סביבו מבוסס, ניחשתם נכון, על אוויר חם ומיקרופון פתוח.

לא פלא, אם כך, שחלק גדול מהחומרים שנרי העלה פשוט נמחקו מהרשת. אין עונש חמור יותר בממלכת הפייק מאשר הצגת עובדות. ואם יש משהו שהממסד הישראלי יודע לעשות מצוין — זה למחוק.

מותו של נרי אבנרי בגיל 71, מוקדם מדי, הוא לא רק טרגדיה אישית — הוא תזכורת. תזכורת לכך שהאמת עוד חיה, אבל זקוקה לשומרים. הוא היה גיבור שקט במלחמת התודעה שהתחוללה כאן שנים לפני שמישהו ידע להגות את המילים "דיקטטורה משפטית" או "הפיכה שלטונית".

עכשיו, האחריות על כתפינו. אנחנו, שנותרנו מאחור, צריכים לשמר את פועלו, לשחזר את ארכיונרי, ולוודא שקולו לא ייבלע ברעש הלבן של דור הסטורי.

יהי זכרו של נרי ברוך.

מי ייתן ותקומת האמת תבוא — גם אם באיחור — בזכות הראשונים שהעזו לצעוק אותה.