👊 משה בדש והסיטונאי מבאר שבע: המהפכנים שהוכיחו שאפשר למכור בזול

בעולם שבו יוקר המחיה הופך לשגרה, והשיח הציבורי מלא באנחות ותחינות – צצים מדי פעם אנשים שלא בוכים, אלא עושים. כאלה שלא מהססים להרים את הכפפה ולהוכיח, הלכה למעשה, שאפשר אחרת. כאלה הם משה בדש, מייסד רשת פיקנטי בשנות ה-90, והסיטונאי מבאר שבע – גיבור מקומי בן זמננו, שמזעזע את שוק המזון בדרום ומעורר גלים בכל הארץ.

🕰️ בדש: איש אחד מול קרטל המזון

בימים שלפני רמי לוי, אושר עד ורשתות הדיסקאונט – עמד איש אחד בשם משה בדש והעז לקרוא תיגר על מה שנראה אז כמו חוק טבע: מזון יקר. הוא הקים את רשת פיקנטי, לא רק כסופרמרקט, אלא כתפיסת עולם. הוא שבר את המחירים, התמודד עם הענקיות בלי פחד, והציע לצרכן הישראלי מה שלא העזו להציע לו קודם – סל זול באמת.

בדש היה לא רק סוחר, אלא מהפכן. הוא חינך את הציבור להשוות, לבדוק, לא להתבייש לקנות בזול. הוא גם לא פחד לשלם את המחיר – תרתי משמע – ונלחם עד הקצה, גם כשהמערכת כולה ניסתה להכשיל אותו. 

הסיום היה כאשר קרטל המזון הצליח להפיל את בדש, מאותו הרגע המחירים רק עולים.

והוא צדק: במובן עמוק, הוא סלל את הדרך לתחרות שאנו רואים היום.

🛒 הסיטונאי מב"ש: מלחמת הדרום ביוקר המחיה

כשלושה עשורים אחרי בדש, עולה בדרום הארץ שם חדש שמהדהד את אותה רוח: "הסיטונאי מבאר שבע". כמו בדש, גם הוא אומר בקול ברור – לא חייבים לשלם ביוקר. בחנות אחת, בלי קמפיינים של מיליונים ובלי סניפים בכל רחוב, הוא מצליח להוכיח שאפשר למכור מוצרים חיוניים בפערי מחיר של עשרות אחוזים – ולשרוד.

הסיטונאי לא מבקש קרדיט מהמערכת. לא תקציבי עידוד, לא כותרות בעיתון. הוא פשוט פותח דלת, מעלה סרטון לטיקטוק, ומציג את הנתונים: שמן בחצי מחיר, עוף במחיר לא נתפס, סל קניות משפחתי בשבריר מהמקובל. אנשים נוהרים. מאות בשבוע, אולי אלפים. כי הציבור לא טיפש – הוא מזהה את מי שבא לעזור לו, בלי הצגות.

🤝 ההוכחה: אפשר, רק צריך לרצות

יש מי שיאמרו שמדובר בפופוליזם. אחרים יטענו שזה לא כלכלי. אבל האמת הפשוטה ניבטת מהמדפים: זה אפשרי. כשהתשוקה לצדק צרכני פוגשת תעוזה עסקית – קורים ניסים קטנים.

משה בדש הראה את זה בשנות ה-90, הסיטונאי עושה זאת כאן ועכשיו. שניהם אומרים בקול ברור: יוקר המחיה הוא לא גזירת גורל – הוא תוצאה של החלטות, של ריכוזיות, של שוק שמישהו הפסיק לאתגר אותו. הם באים להזכיר לו – אנחנו פה.

💬 מילת סיום:

בדש סוכל כי הקדים את זמנו. אבל זרעי המרד שזרע הניבו פירות בכל סופר בישראל. הסיטונאי קם בדור אחר – דור של רשתות חברתיות, דור שמחפש תקווה מקומית, אמת פשוטה ופעולה מיידית. הוא עדיין קטן, אבל הסיפור שלו כבר גדול. כי כל פעם שנכנסת אם חד-הורית עם עגלה ריקה ויוצאת ממנה עם סל מלא – נרשם ניצחון קטן של שכל ישר מול שיטה רקובה.

ואולי עוד 30 שנה, מישהו יכתוב על הסיטונאי מה שבדש עצמו אמר: “היו צריכים לתת לי פרס ישראל”. אולי לא יקראו לו גיבור – אבל בטוח שיזכרו שהוא לא שתק כשצריך היה למכור בזול.