מהפך כהן אליה: מהשמאל של בג"ץ לימין של טראמפ

מהפכת כהן אליה: מהשמאל הקונסטרוקטיבי לנשר צולל על ה"פרוגרסיה"

פרופסור משה כהן אליה, לשעבר מהקולות השפויים של השמאל הישראלי, הולך ומסתמן כמי שהפנים ראשון – והעז לומר בקול – שהשמאל הישראלי איננו עוד מחנה רעיוני אלא תנועה פוסט-ציונית בתהליך התאבדותי.

זה לא תהליך פתאומי. בעשור האחרון ראינו אנשי שמאל מתמתנים, מתפקחים, שותקים או מתאדים. אך כהן אליה לא שתק. להפך – הוא הגביר את עוצמת הקול, הפך ממתון משפטי לדובר חד של מהפך תודעתי.

הוא לא רק תוקף את בית המשפט העליון – הוא מבקר את העיקרון שנעשה בו שימוש: חטיפת השיח החוקתי כדי להנדס מציאות פוליטית ללא רוב. הוא לא רק מסתייג מהשמאל האנטי-דתי – הוא מתריע מפני הדרת זהות יהודית, שימוש ציני בזכויות אדם ככלי ניגוח, והנפת דגלים זרים בשם אוניברסליזם ריק.

יותר מזה – כהן אליה מרמז בשיחות סגורות ופתוחות כאחד, שהגיע זמנו של "מחנה חדש". לא רק ימין-שמאל. מחנה של זהות יהודית, לאומית, דמוקרטית – אך לא תבוסתנית. מחנה שנמאס לו לשחק לפי הכללים של הקרן החדשה, ושמבין שללא הדיפרנציאציה מול השמאל הרדיקלי – אין קיום למדינה כיהודית.

הקריאה האחרונה שלו – להפעיל לחצים בינלאומיים, ואף לשקול סנקציות אמריקאיות נגד עמותות אנטי-ציוניות – היא קו שעד לאחרונה רק אנשי ימין מובהקים העזו להתקרב אליו. כשאדם עם רקע כמו של כהן אליה נוקט בעמדה כזו – משהו עמוק קורה כאן.

ואולי, אכן, לא מדובר רק בקול. מדובר בכוונה לרוץ. לכנסת. להנהגה. להציע אלטרנטיבה יהודית-ליברלית שזזה ימינה לא מטעמים פוליטיים, אלא כי המציאות לא השאירה לה ברירה.

האם משה כהן אליה יהיה יובל שטייניץ של הדור הבא – פרופסור שירד מהאקדמיה אל זירת המאבק הציבורי?

אם לשפוט לפי הטון – היורש כבר מתאמן על הנאומים.