מהדלפות שמגיעות לברלין ועד 'כתבים' עם דם על הידיים"

גוטרש מאיים ומקבל תחמושת מהארץ • הקרב על המינויים חושף את שיטת הסיכול • קנצלר גרמניה מאשר שהדלפות פגעו בישראל • חיסול מחבל בתחפושת "כתב"

 גוטרש מאיים – ומישהו בארץ מספק לו תחמושת

מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שלח מכתב חריף לשגריר ישראל באו"ם, דני דנון: "ישראל ברשימת ההתראה לפני הכללה בדו"ח האו"ם על אלימות מינית באיזורי עימות."

איך מגיעים לאיום כזה? פשוט – כשבמקום להגן על חיילי צה"ל, יש מי שמבשל הקלטות ומספק אותן לארגון הכי אנטי־ישראלי בעולם.

אז תודה גדולה – לחדשות 12 ולפרקליטות הצבאית – על ההפקה מבית שדה תימן.

אצל גוטרש זה לא "עיתונות חוקרת" או "חקירה פנימית" – זה חץ מורעל מוכן לשיבוץ בדו"ח הבא.

למה הימין לא שינה את צמרת מערכת הביטחון ב־30 שנה? הנה התשובה

בכל ויכוח פוליטי זה חוזר: "אבל אתם בשלטון כבר 30 שנה, למה לא מיניתם מישהו אחר?"

התשובה נחשפה בעימות הלילי בין שר הביטחון לרמטכ״ל סביב מינויים לתפקידי פיקוד. המטכ״ל, בראשות אותם "מפקדי כשלון הקונספציה", יודע כבר היום את מי הוא לא רוצה לראות כרמטכ״ל ב־2030 – ומרחיק אותו מ"ליבת הפיקוד" עוד בשלב דרגת אל״מ.

ככה סיכלו בעבר קצינים כמו זיני ולוינטר, כששלחו אותם לתפקידים צדדיים בדרך לפרישה.

לכן צודק הדרג המדיני שדורש תיאום מוקדם על כל מינוי קריטי – זו הדרך היחידה לשבור את השיטה שפועלת כאן עשרות שנים.

הדלפה שמזיקה לביטחון? במערכת המשפט אפילו לא יתחילו לבדוק

קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, אמר בגלוי בטלוויזיה הגרמנית: אחת הסיבות להטלת האמברגו על ישראל היא דברים של הרמטכ"ל, שהודלפו מדיונים פנימיים, בהם הביע הסתייגות מהמבצע בעזה.

בישראל, על הדלפה זניחה לבילד כבר זרקו אנשים למרתפי השב"כ. אבל כאן? כשמדובר בהדלפה שאין מחלוקת שגרמה לפגיעה מדינית וביטחונית קשה – כולם שותקים.

חקירה? תשכחו מזה.

מערכת המשפט הישראלית, במבחן המציאות, היא לא "שומרת סף" – היא מפלגה פוליטית לכל דבר.

"כתב" עאלק – חיסולו של מחבל בתחפושת עיתונאי

הכירו את אנס אל־שריף, האיש שחלק מכלי התקשורת בישראל כינו "כתב אל־ג׳זירה". בפועל – מחבל חמאס לכל דבר, שביומו האחרון חגג בפומבי את רצח חיילי צה״ל וחילול גופותיהם.

קרדיט לכוחותינו שחיסלו אותו, ולישי פרידמן על צילום המסך שמוכיח מי באמת עמד מאחורי המיקרופון.

הלקח ברור: כשחמאס מחביא את נשקו בתוך מצלמה – המצלמה הזו היא לא כלי תקשורת, היא כלי נשק.

ואת זה, כנראה, קשה להסביר לחלק מהמערכת הישראלית שממשיכה להתעקש לקרוא להם "כתבים".

חוט מקשר אחד – והזיכרון הארוך

מהקלטות מבושלות לשולחן של גוטרש, דרך מינויים שנחסמים עוד בשלב אל״מ, ועד הדלפות שמגיעות לשולחן הקנצלר בברלין – החוט המקשר ברור: המערכת יודעת לשמור על עצמה, גם במחיר פגיעה במדינה.

אבל הציבור לא שוכח – וחמאס לא מקבל חסינות, גם לא כשהוא מחזיק מצלמה.