למה סקר מתפקדים טועה ומטעה?
סקרי דעת קהל אמורים למדוד הלכי רוח אישיים. אלא שבמפלגות מבוססות מתפקדים – כמו הליכוד – המכניזם שונה לחלוטין: ההצבעה אינה תוצאה של בחירה אינדיבידואלית, אלא של דילים קבוצתיים. כאן בדיוק נופל כל סקר.
המתפקד לא מצביע כיחיד – אלא כחלק מקבוצה
רוב המתפקדים בליכוד אינם "בוחרים חופשיים". הם שייכים לקבוצות כוח – סניפים, חמולות, פורומים מקצועיים – ומצביעים בהתאם להנחיית ראש הקבוצה. לכן אי אפשר לשאול מתפקד "בעד מי תצביע?" כאילו מדובר בהחלטה אישית.
הדיל חזק יותר מהדעה
בפועל, המתפקד יכול אפילו לחבב מועמד מסוים, אבל ביום הבחירות הוא יסמן את הרשימה שסוכמה בדיל. הדיל מוחק את הבחירה האישית.
סקר שמתעלם מהשפעת הדילים – הוא לא רק טועה, הוא מייצר מצג שווא.
סקר לא יודע למדוד "חוזק דילים"
כוחו של מועמד במרכז הליכוד נקבע לפי היכולת שלו להשתלב בדילים רחבים. הסקר, לעומת זאת, מודד פופולריות אישית. אלא שבמנגנון הקיים, פופולריות אישית היא חסרת משמעות בלי גיבוי קבוצתי.
במילים אחרות: הטילים הם המטבע האמיתי – לא מספר המתפקדים שעונים לסוקר.
תנודתיות של הרגע האחרון
גם אם הסקר היה מצליח איכשהו למדוד את מצב הדילים ביום מסוים – מספיק שראש קבוצה יחליף צד ערב הבחירות, וכל המפה משתנה. כלומר, הסקר תמיד מגיע עם פער זמן מובנה שגורם לו להיות מיושן ברגע פרסומו.
השורה התחתונה
סקר מתפקדים אינו מדד אמיתי לכוח פוליטי. הוא לכל היותר תצלום חלקי של מצב דילים משתנה, שלא ניתן להשליך ממנו על התוצאה הסופית.
מי שמבקש להבין את יחסי הכוחות האמיתיים – צריך למדוד את חוזק הדילים, לא את מספר ה"חיבובים" בסקר.