"הרצי הלוי: מהאחראי לטבח – למבקר הקרדיטים

מהבונקר של הכשלון – אל במת חלוקת הקרדיטים

במדינה נורמלית, רמטכ"ל לשעבר שהיה בצמרת ביום הכישלון החמור ביותר בתולדות ישראל – היה שותק, בודק את עצמו, או לפחות אומר "טעיתי".

בישראל של 2025? הוא יוצא למסע יחסי ציבור ומחלק ציונים לאחרים.

הרצי הלוי, האיש שישב על כיסא הרמטכ"ל ב־7 באוקטובר, מצא לנכון השבוע לבקר את ראש המוסד על "כיוונים לא נכונים" באיראן ועל "קרדיטים לא לו".

קרדיטים? באמת, הרצי?

כשאתה וראש השב"כ רונן בר אחראים על התרסקות מערך ההגנה של מדינת ישראל באותו יום שחור – קרדיטים הם הדבר האחרון שהיית צריך להזכיר.

הפוקוס על הלא־נכון

בזמן שעם ישראל עוד מלקק פצעים מהטבח, הלוי מתעסק באגו ובתחרות "מי כתב את השם שלו בגדול יותר". זה כמו כבאי שנכשל בכיבוי שריפה – ומתלונן שמישהו אחר קיבל את הכתבה בעמוד הראשי.

נתניהו שם את הדברים על השולחן

ראש הממשלה, שראה את ההתכתשות הזו, הזכיר מה שצריך להזכיר: "הקרדיט לכולם, אבל אנחנו מחזירים את המילה 'ניצחון' למילון".

וזה ההבדל – יש מי שמתעסק בלנצח, ויש מי שעדיין מתעסק בשלט קרדיט על הקיר.

הרצי הלוי רוצה לכתוב את גרסתו להיסטוריה, אבל לפני זה – שיכתוב את פרק האחריות. בלי זה, כל מילה אחרת היא רק עוד פרק בספר "איך איבדנו את המילה ניצחון".