הקריקטוריסט שבחר לחרוט בושה

עמוס בידרמן, הקריקטוריסט הוותיק של עיתון "הארץ", הצליח שוב להוכיח את מה שכבר מזמן ברור: כשמוסר ועיפרון נפגשים אצלו, המוסר יוצא מובס. הפעם, בציור שלא היה עובר אפילו את הסינון של ועדת קישוט בכיתה ג', בידרמן בחר לתאר את ההורים השכולים כלהקת כלבי רוטוויילר. כן, קראתם נכון – לא אזרחים כואבים, לא הורים שבנם הקריב את חייו למען המדינה, אלא כלבים. רוטוויילרים. כאלה שנוהמים ונובחים, כאלה שצריך להרגיע עם רצועה.

הציור הזה, שפורסם בגאון בבמה שמכנה את עצמה "עיתון לאנשים חושבים", מוכיח פעם נוספת שהשנאה לימין – ולמי שמעז להתאבל בצורה שלא מתאימה לקו המערכת – מעוורת כל רגש אנושי. לא חופש ביטוי כאן, אלא חופש ביזוי. תחת מסווה של סאטירה, בידרמן פוגע לא רק בהורים השכולים – אלא בליבה הפועם של החברה הישראלית.

אם נדייק, עמוס בידרמן הוא כבר מזמן לא סאטיריקן. הוא הפך למבזה סדרתי, שחוזר שוב ושוב על אותה נוסחה שחוקה: ציור מכוער, מסר מתועב, ותגובות סוערות – בתקווה שישאירו אותו עוד שבוע במדור. זה לא ציור אמיץ – זו חרפה מצוירת. זה לא חופש יצירה – זו דמוקרטיה בגסיסה מוסרית.

ואולי זה הזמן לשאול: איך זה שעיתון כמו "הארץ", שמחבק כל מיעוט ובוכה על כל פגיעה ב"זכויות אדם", מתיר לעצמו לרמוס את זכויותיהם של הורים שכולים בשם "קריקטורה"? איפה הקווים האדומים שלהם? אה, נכון. הם שמורים רק למחבלים שהוזכרו בלי כבוד מספק.

יו"ר פורום הגבורה, יהושע שני, איבד את בנו בשביל שכולנו נוכל לחיות כאן. הוא לא צריך להתמודד עם ציורים מבזים, הוא לא צריך לראות את זכר בנו נרמס תחת עיפרון של אדם שלא ידע שכול מימיו. ובמקום שהמדינה תגן עליו – הוא נאלץ להגן על עצמו. מול העיתון, מול הקריקטוריסט, מול שוקן. שוב.

אז כן, בידרמן, אולי הגיע הזמן שתוריד את העיפרון, תניח אותו לרגע, ותסתכל על עצמך. לא בצחוק. לא בקריקטורה. במראה. תראה איך הפכת לאיש שמצייר גיבורים כאויבים. והכי חשוב – תתבייש.

https://twitter.com/Amos123Biderman/status/1940610914060824813?t=hY_O4Zl196_aOz0hXcX_yg&s=19