הנשארים בחוץ

הם יושבים בחוץ

שיר חד לוושינגטון הלוהטת

הם יושבים בחוץ, כמו שליחים על הספסל,

הכוכבים בפנים – הם רק בפריים הצד.

ברדוגו בודק אם השם עוד רץ,

תמיר מגלגל תג עם מבט של נמאס.

הבית הלבן? כולו צבע טרי,

אבל יהודים טובים – מחכים בחצרי.

הבוס בפנים מלטף אגו כתום,

והם סופרים זיעה, בלי טיפה של חלום.

המצלמה עובדת, וזה מה שחשוב,

שיראו מי עמד, מי ישב, מי שוב.

הפוליטיקה לוהטת, אבל אין מזגן,

רק תקווה שאולי מחר תהיה הודעה לעיתון קטן.

תעודות תלויות, עניבות סופגות,

חיכו לקצת כבוד – קיבלו עוד שלוש דקות.

כי גם בימין, כמו בשמאל,

הכבוד תמיד נשמר – למי שמחזיק את השלט מרחוק.