המהלך החד־צדדי של אירופה – וביטול הסכם אוסלו כתגובה ציונית

אם מדינות המערב מכירות במדינה פלסטינית מבלי תיאום עם ישראל – אין עוד טעם לשמר את ההסכמים שמסרו לפלסטינים סמכויות, אדמות ונשק בשם שלום שמעולם לא הגיע.

בעקבות ההכרה החד־צדדית של מספר מדינות אירופיות במדינה פלסטינית – ובראשן צרפת; ברטניה, נורבגיה, ספרד ואירלנד – על מדינת ישראל להסיק את המסקנה המתבקשת: הסכם אוסלו מת. יש לקבור אותו סופית.

הסכם ללא הדדיות – הוא כניעה

הסכם אוסלו נחתם מתוך תקווה אמיתית לשלום. ישראל לקחה סיכון כבד והעבירה לידי אש"ף את מפתחות הרשות הפלסטינית – שטחים, נשק, סמכויות שיטור, אוטונומיה אזרחית וחופש תנועה. בתמורה, הפלסטינים התחייבו לוותר על דרך הטרור, להכיר בישראל ולהיכנס למסלול של פתרון בדרכי שלום.

האם קיבלה ישראל את המובטח? לא.

הטרור לא רק שלא פסק – אלא גבר. הסתה הפכה ללגיטימית, הרשות הפכה למכונת תעמולה אנטי־ישראלית, ובמקום שלום קיבלנו אינתיפאדות, טילים, ושוברים שתיקה באו"ם.

אירופה בוגדת בשיח המדיני

כשהמדינות האירופיות מכירות במדינה פלסטינית – הן עוקפות את העיקרון הבסיסי של ההסכם: שום דבר לא מוסכם עד שהכול מוסכם. הן הופכות את הצד הפלסטיני לפרס על עיקשותו, ומעודדות קו סחטני וחמוש במקום מו"מ ישיר.

אין מדובר רק במהלך סמלי – אלא בפגיעה קשה בזכותה של ישראל להגן על עצמה ולהתנהל כישות ריבונית.

הגיע הזמן לבטל את אוסלו – פורמלית

ישראל אינה מחויבת להסכמים חד־צדדיים. אם הצד השני מפר את ההסכם, והקהילה הבינלאומית פועלת בניגוד לו – ישראל רשאית ואף חייבת להפסיק לראות באוסלו מסמך מחייב.

המשמעות המעשית:

סיום העברת כספים לרשות הפלסטינית.

שלילת מעמד הייחוס של הרשות כישות מדינית מוכרת.

החזרת סמכויות אזרחיות וביטחוניות לידיים ישראליות בשטחי C ואף B.

ביטול פריבילגיות שניתנו לפקידי רשות, והגבלות על תנועה חופשית בין האזורים.

בחינה מחדש של ההכרה באש"ף כנציג הפלסטינים.

אוסלו הוליך שולל – והגיע שעת התיקון

שלושים שנה אחרי – ברור שמדובר בהונאה אסטרטגית: ישראל מסרה נכסים מוחשיים, קיבלה הבטחות ריקות, ועכשיו מתבקשת לשלם את המחיר הסופי – הכרה בינלאומית במדינה טרוריסטית שמוקמת בלב שטחה.

הגיעה העת לומר בקול ברור: אוסלו נגמר. אין הסכמים עם מי שמאכיל אותנו באשליות ובדם.

המהלך של מדינות אירופה הוא הזדמנות. הסרת המסכה מהקהילה הבינלאומית, ותחילתה של מדיניות ציונית חדשה – ברורה, עוצמתית וללא אשליות. ביטול הסכם אוסלו הוא לא אקט של ייאוש – אלא של תבונה אסטרטגית והתעוררות לאומית.