הים שקט ? הצונאמי כבר בדרך
הניסיונות לגמד את דו"ח הקונגרס האמריקני על מימון עמותות השמאל בישראל מזכירים אדם שעומד על החוף רגע אחרי רעידת אדמה עוצמתית, מביט אל האופק ואומר בביטחון:
"עובדה, הים עדיין שקט!"
זה נכון. הים שקט – שנייה לפני שהצונאמי שוטף אותך.
הדו"ח הזה, שחושף מימון אמריקני ממשלתי לעמותות שמנסות לעצב את דעת הקהל, להשפיע על מערכת המשפט, ולהנדס תודעה פוליטית בתוך ישראל – הוא לא עוד נייר עמדה. זה כתב אישום מדיני, פוליטי ודמוקרטי.
אבל במקום להזדעזע – בחרו אצלנו, כרגיל, להתגונן.
להאשים את מי שחושף. לגחך. למסמס.
נשמע מוכר? ברור.
הרי ערב השביעי באוקטובר הזהירה ח"כ טלי גוטליב שהחמאס נערך למלחמה. היא צעקה, התריעה, הציבה מראה.
ומה עשו לה ראשי מערכת הביטחון?
גיחכו. לעגו.
"מה היא מבינה בביטחון?", אמרו.
"החמאס מורתע", הסבירו לנו בעיניים עצומות.
ואז, כשהמציאות טפחה על פנינו – כבר היה מאוחר מדי.
אותה קונספציה ממשיכה גם היום, רק שהפעם הזירה היא פנימית: עמותות, קרנות וזרועות זרות שפועלות בלב החברה הישראלית, ומי שמעז להצביע עליהן – הופך לבעיה.
אבל הצונאמי כבר בדרך.
מי שעדיין עומד על החוף ומתרשם מהשקט – שיתכונן לשטף שיבוא.