החות'ים לא פגעו בנתב"ג – אבל פגעו בלב התעופה הישראלית

ישראל מגינה על שמיה – אבל לא על שמי התעופה שלה

הטילים של החות’ים מתימן לא פגעו בנתב”ג. הם לא שיבשו מסלולים ולא פצעו אף נוסע. אבל הם פגעו – ועוד איך – ביכולת של ישראל לשמור על שמיים פתוחים.

בזמן שמטוסי אל על, ישראייר וארקיע ממשיכים לפעול במסירות, חברות תעופה בינלאומיות מבטלות טיסות לישראל בזו אחר זו. לופטהנזה, אייר פראנס, KLM, ועוד רבות אחרות — כולן הפסיקו או צמצמו את פעילותן. לא בגלל פחד. לא בגלל איום ישיר. אלא בגלל שיקול אחד: כסף.

מאז החלו החות'ים לשגר טילים לעבר ישראל והים האדום, חברות הביטוח הגדירו את המדינה כאזור סיכון. המשמעות פשוטה: עלויות הביטוח מטורפות. כל טיסה הופכת לעסק בלתי כדאי. התוצאה? קוויים נסגרים, ישראל מתנתקת בהדרגה מהעולם, והתעופה האזרחית נפגעת – בזמן שהיא לא תחת איום ממשי.

וזה בדיוק המקום שבו המדינה צריכה להיכנס לתמונה.

במקום להמתין לעוד ביטול, לעוד תירוץ של חברת תעופה, ישראל צריכה ליזום. להקים קרן פיצוי, להציע רשת ביטחון ביטוחית, לפעול מול חברות הביטוח הבינלאומיות ולסבסד את מרכיב הסיכון. בדיוק כפי שמגבים יצואנים דרך “אשרא”, או מעניקים הגנות לעסקים בקו העימות – כך צריך לעשות גם כאן.

הביטחון האווירי לא מתחיל רק בכיפת ברזל. הוא מתחיל במדיניות.

אם מדינת ישראל רוצה שמיים פתוחים – היא צריכה גם לפתוח את הראש, ולוודא שחברות התעופה לא נשארות לבד מול טילים שאין להן שום דרך להתמודד איתם.

בלי זה – החות’ים לא צריכים לכבוש את נתב”ג. הם רק צריכים לגרום לו להתרוקן.