אחרון דור הנפילים
את דרכי הפוליטית , התחלתי קצת לפני מערכת הבחירות של - 1983 , במטה הבחירות של "התחיה-צומת", בהנהגתם של הרמטכ"ל לשעבר רב אלוף רפאל איתן (רפול) ז"ל , ותיבדל לחיים ארוכים - שותפתו לדרך של יצחק שמיר ז"ל -ח"כ לשעבר, גאולה כהן.
מהר מאד היבנתי, שעל מנת להשפיע באופן משמעותי, על סדר היום הציבורי שלנו , כדאי שאצטרף למפלגה גדולה. מה גם שתולדות תנועת האצ"ל ואחריו -הליכוד , כמו גם -תולדות מנהיגי התנועה - מנחם בגין עליו השלום, וזאב
ז'בוטינסקי, היו שזורים בכל נימי נשמתי. עדיין , בעמדותיי המדיניות, הייתי באותה העת - ימנית קיצונית. אשר על כן - הצטרפתי לתנועת ה"חרות" דאז, סייעתי למי שנתפס אז כמשקף את עמדותיי הימניות, והצטרפתי ל"חזית א"י השלמה בליכוד".
את יצחק שמיר ז"ל , לא היכרתי ממש, באופן אישי, (אם כי - באחת ההזדמנויות, באחד הכנסים הפוליטיים , הוא לחץ את ידי המושטת), אבל - ידעתי עליו הכל, או בכל אופן - כל מה שנכתב אודותיו , כמפקד הלח"י, כפי שידעתי הכל, אודות ההיסטוריה של עם ישראל בעת החדשה. (סתם - בגלל יצר הסקרנות הטבעי שלי).
בדרך כלל , היסכמתי עם עמדותיו של יצחק שמיר ז"ל.
זאת , עד ל-"וועידת מדריד". או אז , השתתפתי בכנס של "חטיבת האקדמאים בליכוד", ביקשתי את רשות הדיבור, ומתחתי ביקורת קשה , אודות כוונתו של שמיר לנסוע לוועידה הזו במדריד. זכור לי קוריוז אחד - נראה היה שדבריי הקשים , לא ממש מצאו חן בעיני מישהו בקהל, והוא עלה על הבמה ולקח לי את המיקרופון. חלפו שתי שניות , ומישהו אחר ניגש אליו , לקח את המיקרופון והחזיר לי אותו, ואני הימשכתי בדבריי.
למחרת הכנס הזה, חשתי שיש צורך לפעול ביתר שאת נגד תוכניתו זו של שמיר לנסוע ל"וועידת מדריד", אשר על כן , עליתי לכנסת , נכנסתי למזנון הח"כים , ועברתי מח"כ אחד למשנהו, ומשר אחד למשנהו, בניסיון לשכנע אותם , להתנגד ליוזמה המדינית של שמיר.
בסופו של דבר - שמיר נסע ל"וועידת מדריד" , אבל - לא יצא ממנה דבר, כידוע.
זכור לי גם, שלקחתי על עצמי את ארגונה של עצרת המונים בכיכר "מלכי ישראל", כנגד היוזמה של שמיר. נעזרתי אז, בח"כים של הימין הקיצוני , שאת חלקם היכרתי מפעילותי הקודמת במטה הבחירות של "התחייה -צומת". אלא ש - לגורל יש את התוכניות שלו , והן לא תמיד תואמות את תוכניותינו. פטירתו הפתאומית של אבי ,,,טרפה את כל תוכניותיי, ואני חזרתי הביתה, לאופקים.
שנים אחרי, התבררו לי שני דברים :
א - יצחק שמיר שהיה כולו -אהבת ארץ ישראל, ואשר הקדיש את כל חייו , במאבקים למען הצלת העם היהודי, ושמירת גבולות הארץ , ואשר האמין בלב שלם על זכותנו על הארץ כולה -"שתי גדות לירדן - זו שלנו - זו גם כן". האיש הזה , העשוי ללא חת, שנאבק על עמדותיו האידיאולוגיות, כנגד כל העולם כשהיה צריך, ודבק בהן, גם כאשר כולם חשבו ואמרו אחרת, האיש הזה - ראש ממשלת ישראל, איש ה"מוסד" ומפקד הלח"י, אשר העלה ארצה במבצע בזק את כל יהדות אתיופיה ב"מבצע משה", ואשר פעולותיו העלומות ב"מוסד" נותרו עדיין עלומות עבורנו, האיש הזה - נסע ל "וועידת מדריד", כמי שכפאו שד. לא משום שהאמין שיש בכלל תוחלת בוועידה הזו, אלא משום שכראש ממשלה , היה חייב להראות למימשל האמריקני, שישראל רוצה ומוכנה לעשות כל ניסיון למען השלום ולתת לו צ'אנס, כאשר הזדמנות כזו נקרית על דרכה של מדינת ישראל.
ב - במהלך השנים, כשאני היום בוגרת יותר , ורואה את כל הספקטרום הרחב של המזה"ת ,משתנה אל מול עינינו, במהירות מסחררת, וכשאני נחשפת לכל האיומים המתגלגלים, אל פתחה של מדינת ישראל היום, החל באירן , וכלה באל-קאעידה, חמאס, והשלטון החדש במצרים, שלא ברור לאן פניו, אני סבורה כי -"דברים שרואים מכאן - לא רואים משם".
במילים אחרות - המדיניות שלנו היום, חייבת להיות מדיניות זהירה ביותר, מדיניות של "כבדהו וחשדהו", מדיניות שפומבית -מקדמת מהלכי שלום, אבל - שוקלת בזהירות כל מהלך מדיני,, הכרוך בוויתור על חלקי מולדת. מדיניות אשר שוללת -מהלכים חד-צדדיים , כדוגמת "תוכנית ההינתקות" הזכורה לדיראון עולם, אבל -ראש פתוח לשמוע , להאזין לצד השני , וניסיון אמיתי לקדם מהלך מדיני.
אם אחזור לכותרת המאמר הזה , אומר כי, אני בהחלט רואה ביצחק שמיר ז"ל - את אחרון "דור הנפילים".
יהי זכרו ברוך !