אבי ניר האיש החזק במדינה !
אבי ניר משתלט על התודעה, ערוץ 13 טובע, 14 מזנק ו-12 הרחק בקשת בענן
בעוד ערוץ 13 קורס לתוך עצמו, כמו בניין ללא יסודות, ומערכות התקשורת הישראליות עוברות טלטלה, צומחת מתוך ההריסות דמות אחת שהופכת לגורם המרכזי ביותר בעיצוב דעת הקהל בישראל: אבי ניר.
מי שהיה שנים ארוכות האיש מאחורי הקלעים של "קשת", הפך בשקט, בעקביות ובתחכום לאיש החזק ביותר במדינה. לא בפוליטיקה, לא בצבא, אלא במרחב שבו מתקבלות ההחלטות החשובות באמת — המרחב שבין המציאות לבין התודעה.
מעידן נוני מוזס לעידן אבי ניר
במשך עשורים שלט נוני מוזס באימפריית "ידיעות אחרונות" ביד רמה. הוא היה מלך עמודי השער, סוחר בעמדות ציבוריות, בונה ומפיל מנהיגים. אך ככל שהעיתונות הכתובה איבדה מכוחה, גם שלטונו נסדק. משפטו המתנהל עם ראש הממשלה נתניהו היה רק הקש ששבר את גב הגמל.
לתוך הוואקום הזה נכנס אבי ניר – שקט, אפור לכאורה, אך עוצמתי ברמה שמעטים מבינים. הוא לא צריך לצעוק. הוא קובע מה תראו בפריים טיים, מי יהיה הכוכב הבא, מי יזכה לחיבוק התקשורתי, ומי יימחק מהשיח הציבורי.
קשת – לא רק בידור, אלא מערכת עיצוב דעת קהל
בשנים האחרונות, "קשת" הפכה לכלי הנשק המרכזי של האליטה הגוססת-תקשורתית בישראל. אבי ניר לקח גוף טלוויזיה בידורית והפך אותו למעצמה חינוכית, פוליטית, ערכית – לא על הנייר, אלא בפועל.
סדרות כמו סרוגים, שעת נעילה, שעת אפס, שבבניקים, ותוכניות כמו ארץ נהדרת – אינן רק בידור. הן עושות מה שפוליטיקאים לא מצליחים לעשות: הן מכוונות את התודעה הקולקטיבית.
אבי ניר הבין את מה שדורות של יועצי תקשורת ניסו לנסח במצגות: תודעה היא לא פונקציה של חדשות. היא פונקציה של סיפור. ובסיפור – קשת היא הצלחה
קריסת ערוץ 13 – הכתר עובר לידיים חדשות
ערוץ 13, שניסה לייצר משקל נגד, מתפרק. אין לו זהות, אין לו עמוד שדרה, ואין לו את מה שיש לאבי ניר: יכולת לבנות אקוסיסטם שלם, בו שחקן בתוכנית בידור מופיע למחרת באולפן חדשות, והפוליטיקה מגויסת לרייטינג, והרייטינג מגויס לתודעה.
ובכל זאת – יש קול אחר
לצד ערוצים 11, 12 ו-13, שמהווים מיזוג של גישה מונוליטית לתודעה, קם קול נגדי שהולך ומתרחב: ערוץ 14.
כאשר ערוץ 14 החל את דרכו, לעגו לו ב-11 ו-13. הציגו אותו כקוריוז. אך דווקא כאשר החלו ניסיונות לסגור אותו, כשהועלו הצעות לצנזר אותו או לחסום את מימונו – אותם לוחמים למען חופש הביטוי שתקו.
כיום, כשהערוצים "הממלכתיים" נאחזים בזיכרון של רייטינג שהיה ואיננו עוד, ערוץ 14 מתחזק. מציע לציבור תודעה אחרת. נרטיב שונה. ובשקט-בשקט, הוא מבסס את מעמדו כאתגר היחיד לעוצמה המרוכזת של אבי ניר.
האם זו דמוקרטיה תודעתית – או מונופול על אמת?
השאלה הגדולה איננה אם אבי ניר מוכשר. הוא מוכשר. מאוד. אלא מה המחיר של ריכוז כזה של כוח תודעתי בידיים פרטיות. במדינה שבה 70% מהאוכלוסייה צורכת את עיקר המידע שלה דרך הטלוויזיה, ורובם דרך קשת, מדובר בכוח כמעט בלתי ניתן לאיזון.
השאלה היא לא רק מה מספרים לנו – אלא מה בוחרים לא לספר לנו.
ולמרות שצץ קול אחר, הוא עדיין במיעוט. המונופול התרבותי-תקשורתי של ניר, קשת ושותפיה – חי, בועט ומכתיב את סדר היום.
סוף דבר: אבי ניר – המלך החדש של ישראל
אחרי נוני מוזס, הגיע זמנו של אבי ניר. בלי נאומים, בלי פיד פוליטי, בלי כנסת – אבל עם שליטה כמעט מוחלטת בתרבות, בתודעה, ובאופן שבו עם שלם מפרש את המציאות.
והשאלה שנותרה פתוחה: האם מישהו יוכל אי פעם לאזן את הממלכה הזו?