אֵי שׁוֹפְטֵינוּ?

אֵי הַשּׁוֹפְטִים, אֵי הַיָּמִים,

שֶׁהַחֹק נֵר לְרַגְלֵיהֶם הָיָה,

אֵי שָׁמְגָּר, לַנְדָּאוּ וְחַיִּים,

שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הַמּוֹסָד וְהַשְּׁלִיטָה.

לֹא בָּרוּם עָלָה לִבָּם,

לֹא סָחַף אוֹתָם הַכֹּחַ,

כַּשֶּׁאוֹר הָיָה דִּין הַדָּם,

לֹא נָטוּ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל.

וְאַתָּה, חַיִּים כֹּהֵן הַצַּדִּיק,

כְּשֶׁנָּשָׂאתָ גְּרוּשָׁה בְּתֹם,

עָזַבְתָּ כִּי כֵּן הַדִּין –

וּבָנֵי עַמְּךָ חִפְּשׂוּךָ חֲזוֹר.

וּמָה נוֹתַר לָנוּ הַיּוֹם?

שׁוֹפְטִים שֶׁלֹּא רוֹאִים אֶת הָאֶזְרָח,

אַךְ רוֹאִים רַק אֶת עַצְמָם,

וְהַכּוֹחַ סוֹבֵב וּמְשַׁכֵּר.

נָשִׂיא שֶׁנִּבְחַר בַּחֲשֵׁכָה,

תַּחַת עֲנָנִים עַכּוּרִים,

אֵינֶנּוּ מַאִיר כְּמוֹ אֵתְמוֹל,

אֵינֶנּוּ נֵר, רַק צֵל מְטֻשְׁטָשׁ.

אָהוֹת לַיָּמִים הַטּוֹבִים,

שֶׁהַצֶּדֶק דִּבֵּר אֶת דְּבָרוֹ,

שֶׁהַשּׁוֹפֵט לֹא הָיָה שַׂר,

רַק מְשָׁרֵת לַמִּשְׁפָּט.