שיר השירים לשופטי נתניהו

פשוט בושה

הוא עומד מול כולם, עייף וכואב,

מבקש עוד רגע, לנשום, להתאושש.

אך הקשיחות קרה, אין מי שמבין,

ראש ממשלה או אדם – האם זה לא מפחיד?

עם רופא לצידו, מבקש מעט חמלה,

הם דוחים, מסרבים, כאילו אין נשמה.

אך כשהשופט מרגיש לא טוב פתאום,

הדיון מתבטל, בלי שאלות, בלי חלום.

פשוט בושה, זו לא דרכה של אמת,

צדק לא נמדד במי שנפגע כעת.

חוק אחד לכולם? האם זו רק קלישאה?

היכן ההגינות? היכן התחושה?

אך לא נשבר, ממשיך לעמוד,

עם עיניים קדימה, למרות הכאב הגדול.

כי עם שיר של תקווה, ונשמה של ברזל,

נזכיר לכולם – צדק אמיתי לא יתבטל.