שבירת המונופול של אש"ף: הזדמנות היסטורית לשלום אחר

שייח'ים מחברון מציעים להקים אמירות עצמאית שתכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. האם זו תחילתה של ברית אזרחית־מקומית חדשה?

יותר משלושה עשורים לאחר הסכמי אוסלו – שנולדו מתוך תקווה ונסתיימו באכזבה מדממת – נראית לפתע אפשרות מפתיעה ומרעננת לצמיחת שלום מסוג חדש.

לא עוד "שני עמים לשתי מדינות", לא עוד טיוטות ריקות שמסתובבות במסדרונות דיפלומטיים, אלא יוזמה מקומית, שבטית, ערכית ופרגמטית: חמולות ערביות מחברון, שמציעות דרך חדשה לדו־קיום.

לא דגלים ולא סיסמאות – אלא מים, עבודה וכבוד

שייח' ודיע ג'עברי, המייצג את אחת המשפחות החזקות בחברון, מציע תכנית שמזעזעת את יסודות החשיבה המדינית הישנה: לפרוש מהרשות הפלסטינית, להקים "אמירות חברון" ולכונן יחסים רשמיים של שלום עם מדינת ישראל – כולל הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

הוא אינו מדבר על שחרור, התנגדות או מאבק – אלא על אזור תעשייה משותף, מים זורמים מקריית ארבע, ושאיפה לשגשוג בסגנון האמירויות.

הדגש אינו על לאומנות, אלא על אחריות. לא על שנאה – אלא על כבוד הדדי.

מתווה אברהם 2.0: חמולה במקום מדינה

מאחורי היוזמה ניצבים כבר מעל 20 שייח'ים מחברון וסביבתה, המייצגים כ־700,000 תושבים – רובם המכריע מתנכרים לרשות הפלסטינית ומואסים בשחיתות ובאלימות שהיא מביאה.

המבנה השבטי במזרח התיכון אינו תופעה חולפת – הוא הבסיס הפוליטי של מדינות כמו איחוד האמירויות, סעודיה, כווית וקטאר. פרופ' מרדכי קידר מקדם את הרעיון שנים: במקום לנסות לאחד את כל הערים הפלסטיניות לזהות לאומית אחת (שמעולם לא התקיימה) – לאפשר לכל עיר לבנות לעצמה הנהגה שבטית־מקומית עצמאית.

שב"כ, צה"ל והרפלקס האוסלו־אוטומטי

המערכת הביטחונית בישראל – ובעיקר שב"כ – מביטה ביוזמה הזו בחשדנות.

הם רגילים לעבוד עם הרשות, לשתף פעולה עם אנשי מנגנוני הביטחון של אבו מאזן, גם במחיר שת"פ עם משחיתים, גם במחיר "תשלומי שהידים".

ההתנגדות הזו מובנת – אבל גם מסוכנת.

אם ישראל לא מוכנה שהרשות תשלוט בעזה – מדוע ממשיכה לתת לה לגיטימציה בגדה?

דווקא מתוך החורבן – נולדת תקווה

ה־7 באוקטובר היה קטליזטור: הוא חשף את עומק הטעות שבהסתמכות על גופים מושחתים שמחנכים לשנאה. הציבור הישראלי, יותר מתמיד, מבקש חלופה – לא מתוך נאיביות, אלא מתוך ריאליזם.

והנה – נולדת חלופה: לא חמאס, לא פת"ח, לא ג'יהאד – אלא שייח'ים שמחפשים עבודה, יציבות וביטחון. שייח'ים שמוכנים להילחם בטרור ולא להנציח אותו. שייח'ים שחושבים על דובאי – לא על שכם.

האם חברון תהפוך לדובאי?

החזון של שייח' ג'עברי כולל הכרה בינלאומית, אזור כלכלי משגשג, חיבור להסכמי אברהם ושותפות עם ישראלים – כולל המתנחלים בקריית ארבע והסביבה.

מדובר במהפכה גיאו־פוליטית עמוקה, שעשויה להתחיל בחברון – ולהתפשט לערים נוספות: בית לחם, טול כרם, שכם.

כן, יהיו התנגדויות. כן, יהיו סכנות. אבל הפעם – יש גם תקווה.

שורת הסיום: ישראל צריכה לבחור

האם נמשיך לאחוז ברשות הפלסטינית כפרטנר כושל – רק בגלל ההרגל?

או שנבין את מה שהשייח'ים עצמם כבר הפנימו: שאוסלו מת.

העתיד לא טמון בטקסים באו"ם – אלא בצינור מים מקריית ארבע, בתלוש שכר מהמפעל, ובברכת שלום בין שייח' למתנחל.

הכדור עכשיו בידיים שלנו.

מקור המידע: מאמרו של Elliot Kaufman שפורסם ב־Wall Street Journal ב־5 ביולי 2025:

"A New Palestinian Offer for Peace With Israel"