100 שנים למהפכה הבולשביקית : זהר טל לא שוכח את הטירוף
אישה מבוגרת מסתובבת בקרמלין. היא לא מוכנה ללכת הביתה עד שתדבר עם המזכיר גורבצ'וב.
יועציו של גורבצ'וב לא יודעים מה לעשות, ולבסוף מכניסים אותה ללשכתו.
- "אדוני המזכיר גורבצ'וב", פותחת האישה, "יש לי שאלה אליך: הקומוניזם - זו המצאה של פוליטיקאים או של מדענים?"
- "של פוליטיקאים, כמובן". עונה לה גורבצ'וב.
- "ידעתי", משיבה האישה. "מדענים היו מנסים את זה קודם על עכברים".
את הבדיחה הזו סיפר, עדיין בעידן המלחמה הקרה, נשיא ארה"ב רונלד רייגן.
תרומתו של הנשיא האמריקני להתמוטטות ברה"מ הקומוניסטית הייתה ככל הנראה גדולה יותר מסיפור בדיחות בנושא, אולם השבוע, במלאת 100 שנים למהפכה הבולשביקית ברוסיה, אתמקד דווקא בסיפור הסוציאליסטי-קומוניסטי.
תחום "מדע המדינה" הוא תחום חמקמק. הוא איננו מדע מדויק, ויש הטוענים שהוא איננו מדע כלל. בעוד המדעים המדויקים מלמדים אותנו על העולם, ותיאוריה שהוכחה יכולה לשמש כר לפיתוחים טכנולוגיים, הרי שבחקר המדינה אין "נכון" ו"לא נכון". חלק גדול מהרעיונות בתחום זה הם אקדמיים, וכך יישארו. לעיתים רעיונות מתחום זה מחלחלים וקורמים עור וגידים במציאות. אבל, בניגוד לפיתוחים הטכנולוגיים, במקרה של מדעי המדינה הרעיונות לא עוברים שלבים של סינון המבוסס על ניסוי אמפירי מדיד, ניתן לחיזוי וניתן לחזרה.
לעתים זה לא מזיק. הבעיה היא כאשר רעיונות פילוסופיים קיצוניים מתחום ההגות המדינית הופכים למדיניות.
הסוציאליזם היה ועודנו רעיון מסוכן. זוהי תפיסה המחייבת את העוסקים בה לקיים קטלוג מעמדי, ודרך הפתרון שהיא מציעה כוללת מלחמה בין מעמדות. אין הכוונה למלחמה בין כותבי מאמרים. הכוונה היא למלחמה כוללת. גישה כזו, לו הייתה יוצאת היום לאוויר העולם, הייתה נשללת על הסף ונזרקת מסל הרעיונות הלגיטימיים. מלחמת המעמדות הינה בדיוק מה שעשו הבולשביקים ברוסיה בין השנים 1917-1923, כאשר "הצבא האדום" נלחם נגד "הצבא הלבן", במטרה להגן על המהפכה.
"המשק הסוציאליסטי התבסס על המרת הרדיפה אחרי הרווח ברווחה אישית, המבוססת על עבודה קולקטיבית למען הכלל. אך החל משנות ה-70 התגלה, כי ברה"מ לא הצליחה לקיים משק יעיל, המסוגל להתמודד בהצלחה עם המהפכה המדעית-טכנולוגית. העובדה, שברה"מ יכלה להטיס חלליות ולהגיע להישגים מדעיים עמדה בסתירה לאי-יכולתה לספק את צורכי היומיום של האזרחים. ברה"מ לא הצליחה לגייס את העוצמה החברתית של הסוציאליזם בתחרות עם המערב על פיריון הייצור ועל פיתוח מוצרי צריכה חדשים".
את הדברים הללו אמרה לא אחרת מאשר חברת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי. הדברים נאמרו בכינוס של מק"י בשנת 2007.
"העוצמה החברתית של הסוציאליזם" ו"עבודה קולקטיבית למען הכלל" היו חלק מהגישה הבנויה בראש ובראשונה על "מלחמת המעמדות".
היום, 100 שנים אחרי, אפשר לסכם ולומר - הגישה הזו נכשלה. היא נכשלה במאקרו, בברה"מ, במחיר דמים בלתי נתפס. היא נכשלה גם במיקרו, בתנועה הקיבוצית, אשר החזיקה כשלושה דורות והסתיימה בהפרטת הקיבוצים.
בלשונה של האישה מהבדיחה של רייגן - "מדענים היו מנסים את זה קודם על עכברים".
הסיבה לכשלון נעוצה, לדעתי, בגישה הבסיסית ביותר - נקודת המוצא של הסוציאליזם היא שכל בני האדם זהים. רעיון זה מוביל לשיח של "מגיע לי". אם אני זהה לשכן שלי, אבל לו יש מכונית חדשה, גם לי מגיע שתהיה לי מכונית חדשה. כך לגבי השכר, קידום בעבודה, נסיעות לחו"ל, דירה, בקיצור - הכל.
בקומוניזם כולם היו זהים (טוב, למעט המנהיגים), וכולם סבלו.
אז מה זה אומר? חזרה לחברה מעמדית? ניכור בין האזרחים? אנרכיה?
לדעתי הפתרון הנכון מצוי דווקא במקורותיו של העם היהודי, עוד מתקופת התנחלות השבטים בארץ ישראל. זוהי הערבות ההדדית, שמטרתה מתן הזדמנות שווה. ההזדמנות השווה מאפשרת לכל אחד נקודת התחלה למיצוי הפוטנציאל האישי שלו. כך כל אחד יכול להגיד לעצמו "גם אני יכול".
ההבדל בין זהות לבין שיוויון הזדמנויות הוא המשמעותי, והוא זה שעושה את ההבדל.
משיח של "מגיע לי", לשיח של "גם אני יכול". זהו שיח שמעודד התמדה, יצירתיות, השקעה. זה גם מאפשר למי שהצליח לממש את הערבות ההדדית ולעזור לאחרים להצליח, מכיוון שגם הם יכולים.
בסוציאליזם, אם עזרתי למישהו אחר להצליח, עכשיו הוא שווה יותר ממני וזה מפר את המשוואה. בערבות ההדדית, לעומת זאת, אם מישהו אחר הצליח בזכות העזרה שלי, שנינו הרווחנו.
יש המון לקחים שניתן להפיק מהאירועים של שבעה בנובמבר 1917. גם ממרחק של 100 שנים, עדיין לא נחקרו והובנו המשמעויות של המהפכה הבולשביקית. ובכל זאת, אני חושב שאפשר היום, בחלוף הזמן, להחזיר אחר כבוד את הרעיון הקומוניסטי אל דפי ההגות האקדמית, ולהשאירו שם.
הכותב הוא חבר מרכז הליכוד, מייסד ויו"ר עמותת "עוז - תנועה לאומית ציונית"
