המפרקים בע״מ

גפני, דרעי, סמוטריץ׳ ובן גביר - בסיוע יולי נבזלין - סוללים את הדרך לממשלת השמאל הבאה וכמו במשל ״הדייג ודג הזהב״, זה יהיה הסוף של החיים הטובים שלהם.

זה קרה ב-1992: ממשלה ימנית, הומוגנית, המובלת ע״י ראש ממשלה נחוש וחזק ובעלת הישגים מדיניים וכלכליים בלתי מבוטלים, בוחרת לפרק את עצמה לדעת. קואליציה יציבה של 66 חברי כנסת ממלכדת את עצמה. אז אלה היו פרופ׳ יובל נאמן המנוח ו״התחיה״. למה? שימו לב: ״היום פרשה התחייה מהממשלה כי השיחות על אוטונומיה הפכו למהות״… יצחק שמיר, שלא מסר מילימטר מארץ ישראל, הואשם ע״י נאמן והפורשים כי הוא זומם שיחות על מתן כלשהו בשטחי א״י. ומה קיבלנו? בחירות 1992, מהפך של רבין, התחייה נמחקת מהמפה הפוליטית, הסכם אוסלו ומסירת שטחי מולדת. 

טיבה ומרעה של ההיסטוריה מתגלמים בכך שהיא נוטה לחזור על עצמה. קואליציה מחוברת שמתעקשת למצוא את מעט המפריד במקום להדגיש את מרבית המאחד ופשוט מרסקת את עצמה במודע אל תוך הקיר. איך אמר בזמנו חיים רמון? לוויתנים מתאבדים אל החוף. הרי זה ברור כשמש: סיבות הפירוק של ממשלת הימין הזו ייראו בתוך כמה חודשים כאבסורד מטופש ומכעיס.

קחו את גפני ודרעי, יהדות התורה וש״ס, שתי מפלגות שיושבות בקואליציה שהיא כמו פנסיון דה-לוקס. כל שתחלום לבקש - ישר תקבל: ממימון מוסדות, ישיבות, שליטה במיליארדים וכמובן קיום ההלכה היהודית באחוזים גבוהים על כלל מדינת ישראל. נכון, יש הפרעות מצד מערכות שונות, אבל הטיפול בהן מה לעשות, לוקח זמן. ליהדות התורה אין זמן, הם רוצים עכשיו ומיד את חוק הגיוס שלהם. על כך הם מבקשים לפוצץ את ממשלת החלומות (שלהם!) ולחצוב בחומתה עד לפירוקה. אות הקין שתהיה מרוחה על מצחם לא תחלוף עם הבחירות הבאות, כי כמו במשל ״הדייג ודג הזהב״, את זרעי המהלך הזה הם יקצרו ביג טיים עם קואליציית חלום מסוג אחר, בלהות. ממשלה שבה יוביל יאיר גולן לגיוס מאסיבי של רוב ככל החרדים, גלעד קריב יצמיח בתי כנסת רפורמיים כפטריות אחרי הגשם ואיווט ליברמן יטיל ייבוש קטלני על כל מימון הישיבות והמוסדות החרדים. 

אבל החרדים ממש לא לבד במאמצי הפירוק. שותף בכיר להם הוא בצלאל סמוטריץ׳, הלה כבר מזמן שותה מים מהעננים ומאז נכנס למשרד האוצר והביטחון, כך אומרים מכריו, הוא שכח מאיפה בא ומסגל לעצמו גינונים של נפוליאון. אייה הצניעות? יילך סמוטריץ׳ וילמד מחנן פורת שעמל בשקט בשקט על הכשרת עוד מאחז ועוד התיישבות, בלי לעשות הרבה רעש. בתקופת סמוטריץ׳ תדמית המתיישבים נפגעה אנושות והתעקשותו ללכת עם הראש בקיר בנושא המלחמה בעזה, מסנדלת ומכבידה על ראש הממשלה. האחרון עוד עלול להיות שוב פוליסת הביטוח של השר הסורר ולארגן לו כרטיס כניסה נוסף לכנסת ישראל, אותה הוא רואה כרגע ממעמקי אחוז החסימה. אם יגיע אליה, וודאי יהרהר בקדנציה השחצנית שלו, קדנציה בה בעיקר הירבה לבלום ולברבר, במקום לשתוק ולעשות. אה, וכמובן, יוכל לראות ממקום טוב את השבעת שותפו לשעבר נפתלי בנט לתפקיד ראש הממשלה. שני שותפים לשעבר, שתי קצוות של נזק, שאינני יודע כבר מי הגרוע יותר מביניהם. 

ומה לא נאמר על איתמר בן גביר. הפעיל שלא עשה את ההסבה הנדרשת לח״כ ומהכנסת לא התעלה לגודל המעמד כשר. למעשה, הוא ממשיך לנהל קמפיין בחירות 24/7, נתלה על הפיתות שלא מגיעות יותר לאסירים הבטחוניים ובעיקר כמו ׳חברו׳ סמוטריץ׳, מקשה ומקשה ומקשה. בבחירות הבאות יגלה כי הקו הקיצוני והאגרסיבי בו נקט, אולי יוביל אותו למפלגה גדולה בכנסת, אך זו תהיה חסרת מעש וחסרת תכלית אל מול ממשלת שמאל שתכתיר את עמי אשד למפכ״ל. זו, אם תרצו, תהיה גולת הכותרת של כהונת בן גביר במשרד לביטחון לאומי: הבטחות, דיבורים, לעומתיות ובסופו של דבר נקבל משטרת שמאל על סטרואידים. 

ומאחורי הקלעים כמובן, יולי נבזלין. יו״ר ועדת חוץ וביטחון, שהתגלגלה לידיו ׳המתנה׳ הזאת, חוק הגיוס, בה הוא יכול לפרק במו ידיו את הממשלה שלא רצה. למעשה, מאז שלהי כהונתו כיו״ר הכנסת - מכוון ביהירות מופגנת שלו ושל סביבתו, לתפקיד בו מחזיק ביבי. לא יקרה. המגזין שחמו מימן ונסגר - ״ליברל״ - גרם לעיתון ״הארץ״ להיראות לידו כמו ״מקור ראשון״… גם הוא יבין עם הזמן שכל הכוח שצבר בליכוד היה בסך הכול אותו כוח שנמצא כעת בידיו של אמיר אוחנה - תפקיד שאפשר לחלק בו המון המון כיבודים להמון המון אנשים, אך משעזב אותו - החל בצניחה חופשית למחוזות הלא רלוונטיים במפלגה. אם יהיה שותף בכיר לנפילת הממשלה, הוא יחוסל בפריימריס הקרובים. 

לכל אלה, מתחשק לי לזעוק מילה אחת: ״די!״. די, ולא דיינו.