בלי קיצורי דרך: כך נראה הליכוד האמיתי מבפנים

רמי מערבב את הקלפים בליכוד העולמי • רון דרמר הפך לקווטרבק של הקבינט • בן גביר בציוצים במקום אסטרטגיה • נתניהו והנשיא על קו אחיד מול חמאס • הדר מוכתר מחפשת קיצור דרך לפריימריז – והמזכירות לא מתרשמת

הליכוד העולמי: קרב הירושה מגיע למגרש הוותיקים

הבחירות האחרונות בליכוד העולמי החזירו לזירה את אחד השחקנים הוותיקים – רמי . מי שהיה מאבני היסוד של מחנה לוי ההיסטורי, ואחד מאשפי השטח הבולטים של הליכוד, חזר למרכז המשחק. רמי, האיש שנותן את הדלתא ליעקב חגואל, החל בשבועות האחרונים לחבר אליו שורת גורמים, במהלך שמזעזע את הקואליציות השמרניות שהתרגלו לסטטוס קוו. ההפתעה הגדולה: חיבורם של ארנון גלעדי ודודו לניאדו לחגואל. דודי ביטן, שסלח לגלעדי על עדותו במשפטו ואף העניק משרה לבן טיפוחיו לניאדו, נותר המום מול העריקה הכפולה – גם של "הבוס" גלעדי וגם של "הפודל" לניאדו. הליכוד העולמי, כך מסתמן, כבר לא מתנהל כמו פעם.

הקווטרבק של הקבינט

בזמן המינוי של רון דרמר לשר בממשלת נתניהו, לא מעטים הרימו גבה – "מי זה הדרמר הזה?" נשמעו לא אחת במסדרונות הפוליטיים. היום כבר ברור: נתניהו לא מינה שר, אלא קווטרבק. שחקן נשמה, בעל ראיית עומק, תיאום ציפיות עם הקו האמריקאי – ואפס רעשי רקע. דרמר הפך לדמות מרכזית בקבינט הביטחוני, וגורמים בכירים – כולל כאלה שאינם נמנים על מחנה נתניהו – מהללים אותו. "אלוהים שלח אותו בזמן," אמר השבוע אחד מבכירי מערכת הביטחון. במציאות כאוטית, נתניהו הביא לעצמו את מי שיודע לשחק לפי השעון – ולפעמים גם לנצח על הבאזר.

בן גביר: מספיק עם השש-בש, הגיע זמן שחמט

בזמן שראש הממשלה מנהל קרבות מדיניים וביטחוניים בזירה הבינלאומית, השר איתמר בן גביר עסוק בעיקר בזירה החביבה עליו – טוויטר. במקום לתת לנתניהו חבל תמרון ולהמתין לתוצאה, בן גביר ממשיך לצייץ בלי הפסקה, ולתקוף כמעט כל מהלך שמתרקם – עוד לפני שהסתיים. בפועל, למרות הרעש, נתניהו הוביל את המהלכים והביא לתוצאה – בדיוק כפי שהבטיח. בן גביר, הגיע הזמן להפסיק עם הפופוליזם הקטן. זה הזמן לשחק שחמט מול חמאס, לא שש-בש מול הבייס. תחשוב שניים קדימה – לא רק שתי קוביות קדימה.

המטרה: משותפת. המחיר: לא כל מחיר

בהצהרה שקשה לפספס את חשיבותה, אמר השבוע ראש הממשלה נתניהו: "הנשיא ואני חולקים מטרה משותפת – שחרור החטופים ומניעת מצב שבו חמאס בעזה ממשיך לאיים על ישראל. יש לנו אסטרטגיה משותפת. הנשיא רוצה הסכם, אבל לא בכל מחיר – וכך גם אני." דבריו של נתניהו מהדהדים כעמוד השדרה של המדיניות הישראלית ברגע הקריטי הזה: מחויבות להסכם – אבל כזה שלא משאיר את החמאס על הרגליים. הפערים בין וושינגטון לירושלים קיימים, אבל מי שמקשיב בעיון מבין: יש תיאום, יש הבנה, ויש גבול ברור שלא יחצה. ישראל רוצה הסכם – אבל בלי כניעה.

הדר מוכתר בליכוד: קיצור דרך או סיבוב פרובוקציה?

הדר מוכתר, מי שניסתה בעבר לפרוץ דרך בזירה הפוליטית ונכשלה, מצטרפת לפתע לליכוד – עם מפקד עצמאי ורעש תקשורתי. אם תרצה לרוץ בפריימריז הקרובים, תצטרך לקצר פז"מ, וגם זה רק אם תקבל אישור מנתניהו ומזכירות הליכוד. אבל השאלה האמיתית היא אחרת: האם מוכתר מנסה לעשות סיבוב תקשורתי על חשבון תנועת העם? גורם במזכירות הליכוד אומר זאת בפשטות: "אין היגיון לאשר. היא צעירה מדי פוליטית – נראה אותה עובדת בשטח, ואז נדבר." בליכוד, כידוע, אין קיצורי דרך – במיוחד לא למי שמגיעה עם שלט במקום שורשים.

סיום: הקרב הבא כבר כאן

הטור הזה הוא לא רק סיכום שבוע – אלא תזכורת. הליכוד הוא לא עוד מפלגה, אלא תנועה. מי שלא מבין את הקודים שלה, לא ישרוד בה יותר מציוץ. הבריתות משתנות, השחקנים מתחלפים, אבל עיקרון אחד נותר קבוע: בליכוד לא עושים סיבובים – עושים קילומטרים. מי שרוצה להנהיג – שיתחיל לרוץ.