"אל תגידו בגת , אל תבשרו בחוצות אשקלון"

"אל תגידו בגת , אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן -תשמחנה בנות פלשתים, פן - תעלוזנה בנות הערלים"(קינת דוד על מות שאול המלך  - שמואל ב' פרק א')  

כבר במקורותינו , הבינו האסטראטגים ומצביאי הצבא הגדולים

את התבונה שבלוחמה הפסיכולוגית, כחלק אינטגראלי מהמלחמה

עצמה, אשר על כן , מורה דוד המלך, בקינתו על מות שאול במערכה

נגד צבא פלשתים  -"אל תגידו בגת , אל תבשרו בחוצות אשקלון,

פן - תשמחנה בנות פלשתים, פן - תעלוזנה בנות הערלים".

דוד כואב מאד ומתייסר עקב התאבדותו של שאול המלך , כאשר זה

נוכח כי המערכה שלו נגד צבא פלשת , נכשלה כישלו חרוץ , וכי - הוא

נותר לבדו במערכה , ואף על פי כן, ולמרות כאבו העצום , הוא מורה

לאנשיו שלא לספר את דבר מותו של שאול, כדי לא לשמח את הפלשתים.

אנו מצויים היום במערכה כבדה אל מול הפלסטינים, אחת המערכות

הכבדות , אם לא הקשה שבהן.

במערכה הזאת על השבת בנינו החטופים, הלוחמה הפסיכולוגית ממלאת

תפקיד חשוב מאין כמוהו .

אשר על כן - מוטב כי התקשורת תחדל מלשחק לידיהם של אויבינו ,

ותפסיק לשדר את הריאיונות המתוקשרים עם משפחות החטופים ,

שהפכו שלא בטובתן,  לכוכבי תקשורת.

אויבינו מאזינים לכל מה שמשודר אצלנו בתקשורת , וצופים בכל תוכניות

הטלויזיה, ורואים את הכאב העצום של המשפחות , את הצער והגעגועים,

ואת תחושת החידלון המתלווה לתחושת אי הוודאות על גורל הילדים

החטופים ביום השמיני לארוע הטראומטי הזה , כאשר גם היום אין ולו

קצה חוט לתעלומה.

הכאב והצער של המשפחות ושל כולנו , רק מעצימים את השמחה ואת

תחושת הניצחון של אויבינו , וגם - יאמירו את המחיר שניאלץ לשלם

עבור שחרור החטופים , אם וכאשר.

"במלחמה כמו במלחמה" אמרו כבר מצביאים גדולים במהלך ההיסטוריה,

ולכן - אנחנו חייבים לשדר עוצמה, נחישות ומה שקרוי בשפת העם -"עור

של פיל".

רק כך נצליח להגיע לתוצאות המקוות ולהשיב את בנינו הביתה.