בועות אוויר: כששילוח שותה, ואמסלם רק מקציף
במדינת גזוז יש חוקים:
הגזוז מתוק, העם צמא, והפרסום? תמיד עובר דרך השיבר של אילן שילוח.
שנים של שליטה בלתי רשמית – אבל מאוד רווחית – של שילוח על תקציבי פרסום ממשלתיים דרך משרדי פרסום שמזכירים חצר אחורית של אוליגרכים עם לק אדום.
אבל תקווה עלתה:השר דודי אמסלם, גיבור העם, שותף לגזוז, לוחם למען הלפ”מ! אמסלם פתח מיקרופון והכריז:”נחזיר את השליטה לידי הציבור! החברות הממשלתיות יפרסמו דרך הלפ”מ!”העם הריע, הבועות געשו, החמוצים נעשו מתוקים לרגע.ואז… כלום.
שתיקה.אמסלם לא חתם. לא החליט.החברות המשיכו לשלם.ושילוח?צוחק כל הדרך לקפלן עם שלוש כוסות גזוז בבגאז’.
במשרד האחראי על החברות הממשלתיות מחלקים כותרות.
במשרדי שילוח מחלקים חשבוניות.
הפכנו למדינה שבה:אמסלם מדבר – הגזוז מתנדף.שילוח שותק – והכסף מתרענן.
אז בפעם הבאה שאמסלם מצטלם עם שלט “מפסיקים את השחיתות” – תזכירו לו לבדוק אם הוא סגר את הברז
הפכנו למדינה שבה:אמסלם מדבר – הגזוז מתנדף.שילוח שותק – והכסף מתרענן.
אז בפעם הבאה שאמסלם מצטלם עם שלט “מפסיקים את השחיתות” – תזכירו לו לבדוק אם הוא סגר את הברז.